Divrei HaYamim II 30 – דברי הימים ב ל‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּשְׁלַ֨ח יְחִזְקִיָּ֜הוּ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל וִיהוּדָ֗ה וְגַֽם⁠־אִגְּרוֹת֙ כָּתַב֙ עַל⁠־אֶפְרַ֣יִם וּמְנַשֶּׁ֔ה לָב֥וֹא לְבֵית⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם לַעֲשׂ֣וֹת פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And Hezekiah sent to all Israel and Judah, and wrote letters also to Ephraim and Manasseh, that they should come to the house of Hashem at Jerusalem, to keep the Passover to Hashem, the God of Israel.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״ג תועלותעודהכל

וּשְׁדַר יְחִזְקִיָהוּ עַל כָּל יִשְרָאֵל וִיהוּדָה וְאוֹף פִּטְקִין כְּתַב עַל דְבֵית אֶפְרַיִם וּמְנַשֶׁה לְמֵיתֵי לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ בִּירוּשְׁלֵם לְמֶעְבַּד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל.

וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה וגו׳ – כי עדיין לא גלו כי זה היה בשנה ראשונה למלכו והם לא גלו כי אם בשש למלכו כדכתיב וילכדה בקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה (מלכים ב י״ח:י׳), והיא שנת ט׳ להושע מלך ישראל (מלכים ב י״ח:י׳) כאשר תמצא כתוב בסוף הספר.

and he also wrote letters to Ephraim and Manasseh, etc. because they were not yet exiled, because this was in the first year of his reign and they were not exiled until the sixth year of his reign as it is written (II Kings 18:10): "And they captured it at the end of three years, in the sixth year of Hezekiah, which was the ninth year of Hoshea, king of Israel,⁠" as you will find at the end of the Book.

(א-ג) התועלת השבעה עשר הוא להודיע שמעברין את השנה בשביל עולי רגלים שיוכלו לבא ובשביל הכהנים אם לא יוכלו להתקדש מהם באופן שיספיק וכן בשאר הסבות הנוהגות זה המנהג. ולזה אמר ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלים.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״ג תועלותהכל

(ב) וַיִּוָּעַ֨ץ הַמֶּ֧לֶךְ וְשָׂרָ֛יו וְכׇל⁠־הַקָּהָ֖ל בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם לַעֲשׂ֥וֹת הַפֶּ֖סַח בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִֽי׃

For the king had taken counsel, and his princes, and the entire congregation in Jerusalem, to keep the Passover in the second month.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

וְאִתְמְלִיךְ מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹי וְכֻלְהוֹן יִשְרָאֵל וְכָל קְהָלָא בִּירוּשְׁלֵם לְעֵבְרַיָא (ס״א לְעַבָּרָא) יַרְחָא דְנִיסָן וּלְמֶעְבַּד פִּסְחָא בְּיַרְחָא דְאִיָר הוּא יַרְחָא תִּנְיָנָא.

ויועץ המלך – כי עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו לפי^א שלא עשה כראוי וחובה להם (פסחים נ״ו.).

א. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״ולא הודו לו בראוי״

¹ויועץ המלך – ²אחר שנועץ, שלח על כל ישראל ויהודה; כי מה שאמ׳ ״וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה...לעשות פסח״ (לעיל פס׳ א) – בעבור שנועץ עם השרים והקהל לעשות פסח בחדש השני. ואני תמה על ³מה שאמרו רבותי׳ ז״ל (בבלי ברכות י׳:): ⁴עִבֵּר ניסן בניסן ולא הודו לו, ⁵שהרי הכת׳ אומ׳ ״ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם״ – הנה הכתו׳ אומ׳ כי הודו לו! גם מה שאמרו ״עבר ניסן בניסן״ אין להם ראיה מן הפסוק, כי אפשר כי באדר היתה ההסכמה הזאת – לעשות אדר שני במקום ניסן, ולעשות הפסח בחדש השני שהוא אייר, ⁶ויהיה הוא ניסן לעשות בו הפסח. גם מה שאמרו (בבלי סנהדרין י״ב.-:) ⁷וחלקו על מה שבקש רחמים חזקיהו (להלן פסוק יח), הרי מפורש לפי שרבים מהם אכלו הפסח בטומאה, ⁸כמו שאמ׳ ״כי אכלו את הפסח בלא ככתוב״ (שם)!.

⁹לעשות הפסח בחדש השני – לא היה זה כמו פסח שני, שהרי ¹⁰בחדש ניסן לא עשו פסח כלל; אלא עשו מניסן אדר. ¹¹כי עברו השנה ¹²מפני הטומאה ומפני העם שלא יוכלו להגיע לירושלם, כי לא היה עדין לבבם נכנע אל עבודת האלהים, ולא היו רוצים לבא לירושלם לעשות הפסח; לפיכך הוצרכו לעבר השנה ולהאריך הזמן, כמו שאומר ״כי לא לרב עשו ככתוב״ (להלן פס׳ ה), כלו׳: רוב ישראל לא עשו עד עתה ככתוב, כי היו עובדים הגלולים, ולא היו חוששין לבא ירושלם לעבודת האלהים. כי אע״פ ששלח חזקיהו הרצים (להלן פס׳ ו), רובם היו מלעיגים בם (פס׳ י), ואף אותם שבאו לא התקדשו כלם ואכלו הפסח בטומאה (פס׳ י״ז-י״ח), עד שהוצרך חזקיהו להתפלל עליהם כמו שכתו׳ (פס׳ יח); ועל כן הוצרכו לעבר את השנה. והחדש השני נתנו אותו במקום ניסן, ועשו בו הפסח, ¹³ועשו חג המצות שבעת ימים.

1. ויועץ המלך וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

2. אחר שנועץ וכו׳. רצונו לברר כי מה שהתיעץ המלך על דבר עשיית הפסח אירע לפני שילוח האגרות הנזכר בפסוק א.

3. מה שאמרו רבותי׳ ז״ל וכו׳. דבריהם אלה נמצאים בברייתא המופיעה גם בפסחים נ״ו. ונכללה בסוף פרק ד של משניות פסחים.

4. עבר ניסן בניסן. רז״ל מבינים שהוא עשה את הפסח בחודש השני כי אחרי שנכנס חודש ניסן הוא ראה שלא היה הציבור מוכן (כדלהלן), ולפיכך הוא הוסיף עוד חודש ניסן. כדבריהם מפרש גם המיוחס לתלמיד רס״ג; והשוו התרגום.

5. שהרי הכתוב אומ׳ וכו׳. משיב בעל ״מרגליות הים״ (סנהדרין י״ב. קטע כה; מצוטט על ידי מ׳ אייזמן, דברי הימים ב ע׳ 241) שבפסוק ד אין נזכרים השרים בין אלה שהיה הדבר ישר בעיניהם. וראו שם באורך תגובתו לטענה הבאה של רד״ק, וביאורו את גישתם של רז״ל שעיבר חזקיהו ניסן בניסן.

6. ויהיה הוא ניסן לעשות בו הפסח. ר״ל: יהיה ניסן כדי שיוכלו לעשות בו את הפסח; והשוו דבריו בדיבור הבא.

7. וחלקו על מה שבקש רחמים חזקיהו. נחלקו רז״ל באותה פיסקה בסנהדרין על מה התפלל עליהם חזקיהו – על שעיברו את החודש מחמת הטומאה, או על שעיברו ניסן בניסן.

8. כמו שאמ׳ ״כי אכלו את הפסח בלא ככתוב״. רז״ל כנראה מבינים שאכלו את הפסח שלא כהוגן במידה שהעיבור לא היה כהוגן; ראו רש״י לסנהדרין שם (והשוו רמב״ם הלכות ביאת המקדש ד׳:י״ח). ראוי לציין שרד״ק מודה בדבריו להלן על פסוק יז כי לא היה להם פנאי להיטהר ומוכרחים היו לאכול את הפסח בטומאה, למרות שכאן הוא מפרש שהוצרך חזקיהו לבקש רחמים עליהם על כך. התרגום על פסוק יח מפרש ״כי אכלו את הפסח בלא ככתוב״ על הפסח הראשון שעשו לפני עיבור החודש, והכוונה שרבים עשו אותו בטומאה.

9. לעשות הפסח וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

10. בחדש ניסן לא עשו פסח כלל. השוו לעומת התרגום להלן פסוק יח; וראו סוף ההערה הבאה.

11. כי עברו השנה וכו׳. ר״ל: היו סיבות טובות לעבר את השנה, וסתם עיבור השנה הוא להפוך את ניסן לאדר שני.

12. מפני הטומאה ומפני העם שלא יוכלו להגיע לירושלם. כך על פי פסוק ג; ורצונו לומר שהכהנים לא יכלו להיטהר והעם לא יכלו להגיע בזמן, כמו שכתוב שם. אבל עיבור החודש לא היה מספיק כדי שהעם ייטהרו; ראו להלן פסוקים י״ז-י״ח ודברי רד״ק שם.

13. ועשו חג המצות שבעת ימים. הוא מדגיש בזה שהיה החודש ההוא במקום ניסן ושלא היה זה כמו פסח שני בחודש אייר, כי רק בניסן ניתן לעשות חג המצות שבעת ימים.

The king came to an agreement. After he came to an agreement he sent word to all Israel and Judah. For when the text says “Hezekiah sent word to all Israel and Judah … to observe Passover” (v. 1), this was because he had come to an agreement with the officers and the congregation to observe Passover in the second month. I wonder about what our Sages say (b. Berakhot 10b) that [Hezekiah] added another Nisan during Nisan [itself], and that [the rabbinic authorities] did not accede to this. For the text says, “The king came to an agreement with his officers and the entire congregation in Jerusalem”—so it says that they did accede to it! They also have no proof from the verse that he added another Nisan during Nisan. For this agreement could have taken place in Adar—to make a second Adar in place of Nisan and to observe Passover in the second month; that is, Iyyar: it could have been turned into Nisan so that they might observe Passover in it. Moreover, as for the assertions they make (b. Sanhedrin 12a-b) in debating why Hezekiah sought mercy (v. 18), it is explicit, after all, that this was because many of the people had eaten the paschal sacrifice in an unclean state, as the text says, “yet they ate the paschal sacrifice in violation of what was written” (ibid.)!

To observe Passover in the second month. This was not akin to a “second Passover,” because they did not observe Passover in the month of Nisan at all. Instead, they changed Nisan into Adar: they made it a leap year because of the uncleanness and because of the people who would not have been able to reach Jerusalem. For their hearts had not yet acquiesced to serve God, and they had not wanted to come to Jerusalem to make the paschal sacrifice, as the text says, “because la-rov they did not do as was written” (v. 5). That is, to this point, rov (=most) of Israel had not done as was written, because they had been worshiping idols and did not care to come to Jerusalem for the service of God—hence the need to make it a leap year and extend the time. For even though Hezekiah had sent couriers (v. 6), most people mocked them (v. 10). And even those who came did not all sanctify themselves but rather ate the paschal sacrifice in an unclean state (vv. 17–18), so that Hezekiah had to seek mercy on their behalf, as the text says (v. 18). Thus, they were compelled to make it a leap year: they assigned the second month the status of Nisan, made the paschal sacrifice in it, and made the seven-day Feast of Unleavened Bread.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לעשות הפסח – העי״ן בשוא ופתח וכן לעחשות שבפסוק הנמשך.

בחדש השני – באייר ור״ל לעבר השנה לשיקרא ניסן.

ויועץ לעשות הפסח בחדש השני – בסנהדרין יש פלוגתא בזה, שדעת ר״י וחכמים שעבר אז את השנה (שלא מדעת חכמים), ופי׳ בחדש השני למלכותו, כי הוא עשה ממנו חדש ניסן שהוא חדש ראשון לחדשי השנה, ודעת ר׳ שמעון בן יהודה משום ר׳ שמעון שפירש בחדש אייר, שהשיאם לעשות פסח שני. ויש לתמוה לפי זה שא״כ הקרבנות שהביאו בששה עשר לחודש הראשון (כנ״ל כ״ט:י״ז) היה בפסח, א״כ איך אמר (שם פסוק ל״א) גשו והביאו זבחים ותודות, הא אין מקריבים תודה בפסח מפני החמץ, ואין לומר שקרא השלמים בשם תודה, דהא בזבחים דף ז׳ אמר תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרוים תודה, וגם שלפי דעתו עשו רוב הצבור פסח ראשון כמ״ש בגמרא שם שהיו רוב עם הנשים עי״ש, והא שם משמע שלא כלו לטהר את המקדש עד יום ששה עשר ואיך הקריבו פסח, וע״כ תאמר שבא הפסח בטומאה ואיך אמר פה שלא יכלו לעשותו כי הכהנים לא התקדשו למדי. ובאמת הרמב״ם תפס להלכה שעבר אז את השנה, ושהיה שלא ע״פ הסנהדרין מפני שעבר ביום שראוי לקבעו ניסן, או שעבר מפני הטומאה ואין מעברין מפני הטומאה, וע״כ כתיב ויועץ המלך ושריו (לא החכמים), וכל הקהל, לא העדה, שכבר בארתי בספר התו״ה ויקרא שבעת שזקני העדה בראשיהם קרוים בשם עדה, ובלא הזקנים קרוים בשם קהל, ופי׳ שנתיעץ מכבר ביום שלשים של אדר, וע״כ כתוב ויישר הדבר ולא כתיב וייטב, כי לא היה טוב, כי לא הסכימו הסנהדרין לזה.

תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(ג) כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא כִּ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ לֹֽא⁠־הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמַדַּ֔י וְהָעָ֖ם לֹא⁠־נֶאֶסְפ֥וּ לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

For they could not keep it at that time, because the priests had not sanctified themselves in sufficient number, neither had the people gathered themselves together to Jerusalem.

תרגום כתוביםר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודעודהכל

אֲרוּם לָא יָכִילוּ לְמֶעְבַּד פִּסְחָא בְּנִיסָן מְטוּל דְכַהֲנַיָא לָא אִתְקַדְשׁוּ לְאַדְכָּאָה כְּמִסַת עֲבִידַת קוּרְבָּנַיָא וְעַמָא לָא סְפִיקוּ לְאִתְכַּנְשָׁא לִירוּשְׁלֵם.

לא התקדשו למדי. רוצה לומר, למן די, כלומר, במידה מספקת.

כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא – בחדש הראשון בניסן.

כי הכהנים לא התקדשו למדי – התקדשו להיות די לישראל בהם להקריב פסחיהם ואין צריך לומר שלא היו יכולים לעשותו בניסן שהרי לא כלו לקדש את הבית עד י״ו בניסן וכן פתרון כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כלומר אפי׳ אם לא עכבו טהר׳ הבי׳ שלא כלו עד י״ו בניסן לא היינו יכולין לעשותו עתה לפי כי הכהנים לא התקדשו למדי.

והעם לא נאספו – עדיין כולם לירושלים.

For they could not perform it at that time in the first month, in Nissan.

for the priests had not consecrated themselves sufficiently They had not consecrated themselves sufficiently for Israel to offer their Passover sacrifices, and it goes without saying that they could not perform it in Nissan, for they did not finish consecrating the Temple until the sixteenth of Nissan, but this is its meaning: For they could not perform it at that time; i.e., even if they had not delayed the purification of the Temple, which they did not complete until the sixteenth of Nissan, they would not have been able to perform it now [the offering of the Passover sacrifice] because not enough priests had consecrated themselves.

and the people had not gathered all of them [had not] yet [gathered] to Jerusalem.

כי הכהנים לא התקדשו למדי – כמו ״למן די״, והמ״ם פתוחה ¹כמ״ם ״כי למבראשונה״ (דברי הימים א ט״ו:י״ג). ופי׳: כי לא התקדשו כל כך הכהנים שיהיה די בהם להקריב הקרבנות.

1. כמ״ם ״כי למבראשונה״ וכו׳. ראו שם הערה ד״ה ״ומ״ם״ על מ״ם עם פת״ח במשמעות ״מן״, והערה ד״ה ״לפיכך״ על שמשמעות למ״ד ומ״ם ביחד היא כעין ״בעבור״. ובכן, נראה שרצונו כאן לפרש שלא התקדשו הכהנים ״בעבור די״, כלומר: במידה שיהיו מספיק כהנים להקריב את הקרבנות. וראו גם הדוגמה ״למרחוק עיניו יביטו״ (איוב ל״ט:כ״ט) שהוא מצטט במכלול מ״ו., אשר אף שם – כמו בדוגמתנו – המשמעות של ״בעבור״ אינה כה מדוייקת.

For the priests had not sanctified themselves le-ma-day (=in great enough numbers). This is equivalent to le-min day, albeit with a pataḥ under the mem as in le-ma-ba-rishonah (=the first time; 1 Chronicles 15:13). [The phrase] means: for not enough priests had sanctified themselves for there to be enough (day) of them to bring the offerings.

כי הכהנים לא התקדשו למדי – רוצה לומר: למה שיספיק לקרבנות הפסחים כי שם יצטרכו כהנים רבים ולזה הצטרך לדחות אותו לחדש השני ועוד כי העם והם העולי׳ לרגל לא נאספו לירושלי׳ והנה מזה המקום למדנו שכבר אפשר שיעברו השנה בעבור שלא נאספו העם לירושלים או בעבור שהכהנים אינם מקודשים לפי מה שיספיק. וראוי שיתבאר מזה שאם היו הכהנים טמאים לא ידחה לפסח שני אבל יעשוהו בטומא׳ כי השרש בידנו אנשים נדחים לפסח שני לא הקהל וכבר למדנו זה גם כן מאמרו לא התקדשו למדי למדנו מזה שהיו רבים טהורים אלא שלא יספיקו ויצטרכו שיהיו יותר ולזה הוצרכו לעבר השנה אך אם לא התקדשו כלל היו יכולין לעשות אותו בטומאה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בעת ההיא – כן כתוב בכל הספרים בעת ההיא כזה אלא שראיתי בדפוס ויניציאה שנת רע״ח שנשתבשו בכ״ף וכתבו בגליון ביום ההוא לפיכך הוצרכתי לכתוב כדי שלא ילמדו שיבושים שבידם לאחרים.

למדי – מ״ם פתוחה במקום חירק רד״ק כאן ובד״ה א׳ ט״ו ומכלול דף מ״ז.

בעת ההיא – ר״ל בעת הראוי בחדש הראשון.

למדי – למן די ר״ל שיהיה די בהם להקריב כל ישראל.

תרגום כתוביםר׳ יהודה אבן בלעםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהכל

(ד) וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּבְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־הַקָּהָֽל׃

And the thing was right in the eyes of the king and of the entire congregation.

תרגום כתוביםמצודת דודעודהכל

וּכְשַׁר פִּתְגָמָא קֳדָם מַלְכָּא קֳדָם כָּל קְהָלָא.

וישר הדבר – למעלה אמר שהיו מתיעצים בדבר וכאן אמר שהיה הדבר ישר בעיני כולם והסכימו לעבר השנה.

תרגום כתוביםמצודת דודהכל

(ה) וַיַּעֲמִ֣ידוּ דָבָ֗ר לְהַעֲבִ֨יר ק֤וֹל בְּכׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מִבְּאֵֽר⁠־שֶׁ֣בַע וְעַד⁠־דָּ֔ן לָב֞וֹא לַעֲשׂ֥וֹת פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֣י לֹ֥א לָרֹ֛ב עָשׂ֖וּ כַּכָּתֽוּב׃

So they established a decree to make proclamation throughout all Israel, from Beer-sheba even to Dan, that they should come to keep the Passover to Hashem, the God of Israel, at Jerusalem; for they had not kept it in great numbers according as it is written.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְקַיְמוּ פִּתְגָמָא לְאַעְבָּרָא כְרוֹזָא בְּכָל יִשְרָאֵל מִדָן (ס״א מִבְּאֵרָא דְשֶׁבַע וְעַד פַּמִיאַס) וְעַד בְּאֵרָא דְשֶׁבַע וְעַד פַּמִיאַס לְמֵיתֵי לְמֶעְבַּד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל בִּירוּשְׁלֵם מְטוּל דְלָא סְגִיאוּת קְהָלָא עֲבָדוּ פִּסְחָא בְּנִיסָן בְּזִמְנֵיהּ הֵיכְמָה דִכְתִיב.

מבאר שבע ועד דן – זהו תחום עשרת השבטים.

כי לא לרוב – פתרון כי רוב שנים עברו שלא עשהו כהלכתו.

from Beersheba to Dan This is the boundary of the Ten Tribes.

because for many years The meaning is that many years had passed in which they had not performed it according to its law.

כי לא לרב עשו ככתוב – רוצה לומר: כי לא עשו ישראל פעמים רבות הפסח ככתוב.

ויעמידו דבר – גזרו אומר להכריז בכל מקומות ישראל וכו׳.

כי לא לרוב – כי לזמן מרובה לא עשו פסח ככתו׳ בתורה ולזה היה מהצורך להזכיר׳ ולזרזם.

ויעמידו – להסיר חששת רבא בסנהדרין שם, שיזלזלו בחמץ בפסח, שלחו שלוחים תיכף. ולשון ויעמידו דבר – מפני שחכמים חלקו עליו בזה, העמידוהו בפקודת מלך ושרים.

כי לא לרוב עשו – ר״ל שאם לא היו מעברים והיו עושים בראשון בטומאה, היו מתאספים ישראל מועטים, וחשב שיהיה מועט מישראל, והמיעוט אין עושים פסח בטומאה. וחכמים חלקו עליו בזה, כי הדין הוא שמשערים ברוב הנכנסים בעזרה אף שהם מיעוט ישראל, וא״כ לא היה לו לעבר מפני הטומאה.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(ו) וַיֵּלְכוּ֩ הָרָצִ֨ים בָּאִגְּר֜וֹת מִיַּ֧ד הַמֶּ֣לֶךְ וְשָׂרָ֗יו בְּכׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וִֽיהוּדָ֔ה וּכְמִצְוַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹ֑ר בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אֶל⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל וְיָשֹׁב֙ אֶל⁠־הַפְּלֵיטָ֔ה הַנִּשְׁאֶ֣רֶת לָכֶ֔ם מִכַּ֖ף מַלְכֵ֥י אַשּֽׁוּר׃

So the couriers went with the letters from the king and his princes throughout all Israel and Judah, and according to the commandment of the king, saying, "You children of Israel, turn back to Hashem, the God of Abraham, Isaac, and Israel, that He may return to the remnant that are left of you from the hand of the kings of Assyria.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וַאֲזָלוּ רִיהֲטוֹנַיָא בְפִטְקַיָא מִן יְדָא דְמַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹי בְּכָל בֵּית יִשְרָאֵל וִיהוּדָה וּבְתַפְקֵדְתָּא (ס״א וּכְתַפְקֵדְתָּא) דְמַלְכָּא לְמֵימַר בְּנֵי יִשְרָאֵל תּוּבוּ לְדַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָא דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְרָאֵל וִיתּוּבִית (ס״א וִיתוּב לְוַת מְשֵׁזֵבְתָּא) לְשֵׁזְבָתָא דְאִשְׁתַּיְרַת לְכוֹן מִן יְדֵיהוֹן דְמַלְכַּיָא דְאַתּוּר.

וישוב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור – אע״פ שלא הגלו עדיין קורא להם פליט׳ כי הי׳ נחשב בעיניהם כאשר גלו כבר ועוד כי מלכי אשור תפשו הכל בימי אחז ומה שהיה בעיניהם כאילו גלו לפי כי ו׳ שנים היו ישראל למלך אשור עבדים נושאי מנחה והיה מושל בהם ומוליכן בגולה ועושה בהם כרצונו וזה היה בתוך אותן שש שנים וכבר גלו כמה פעמים בימי מלכי ישראל ואחז והם יודעים מיד כשימרדו ישראל במלך אשור יוליכם בגולה ולהם קורא פליטת אשור לפי שלא משל בהם ולא בכל ארץ יהודה.

so that He may return to the remnant that has escaped from the clutches of the kings of Assyria Although they had not yet been exiled, he calls them a remnant that has escaped because they considered themselves as if they had already been exiled, and moreover, the kings of Assyria had seized everything in the days of Ahaz, and the reason they saw themselves as if they had already been exiled was that for six years the Israelites were tribute-paying serfs to the king of Assyria, and he ruled over them and led them away into exile and did with them as he wished. This occurred within those six years, and they had already been exiled many times in the days of the kings of Israel and Ahaz, and they knew that as soon as Israel would rebel against the king of Assyria, he would lead them away in exile. He calls them 'those who escaped from Assyria' because he ruled neither over them, nor over the entire land of Judah.

וכמצות המלך – ברוב הספרים בכ״ף וכן בס״א מטולטילא נמסר עליו לית כתיב כ״ף.

הרצים – ההולכים במרוצה ורדיפה.

באגרות – בספרים.

הפליטה – ענין הצלה.

וכמצות המלך לאמר – לומר להם כמצות המלך אתם בני ישראל שובו וכו׳.

וישוב – ואז ישוב גם הוא אל הפליטה הנשארת לעזור לכם.

מכף מלכי אשור – כי אותם שבעבר הירדן כבר גלו מארצם ע״י אשור.

באגרות – שהיו ביד הרצים אגרות כתובים בם הדברים האלה, וגם היה מצות המלך שיאמרו זאת בפיהם.

שובו וכו׳ וישוב – א] שובו בתשובה כדי שלא ישחית ה׳ את יתר הפלטה בעונש השגחיי, שעז״א.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ז) וְאַל⁠־תִּֽהְי֗וּ כַּאֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְכַ֣אֲחֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר מָעֲל֔וּ בַּיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם וַיִּתְּנֵ֣ם לְשַׁמָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר אַתֶּ֥ם רֹאִֽים׃

And do not be like your fathers and like your brothers, who acted treacherously against Hashem, the God of their fathers, so that He delivered them to be an astonishment, as you see.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמלבי״םעודהכל

וְלָא תְהוֹן הֵי כַּאֲבָהַתְכוֹן וְהֵי כַּאֲחוּכוֹן דִי שְׁקָרוּ בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָא דַאֲבָהַתְהוֹן וּמְסַר (ס״א וּמְסָרִנוּן) יַתְהוֹן לְשַנְאֵיהוֹן וִיהָבִנוּן לִצְדוֹ הֵיכְמָה דִי אַתּוּן חָמְאִין (ס״א חָמָן).

ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם – פתרון וא״ת עדיין בוטחים אנו שיעלה מעלינו מלך אשור אל תהיו כאבותיכם כל דור ודור שהיה לפניכם, ומה אירע להם כשעזבו את י״י וימעלו בו מעל ויתנם לשמה כאשר אתם רואים.

And do not be like your fathers or like your brothers The meaning is: Now if you say, "We still trust that the king of Assyria will withdraw from us,⁠" do not be like your fathers, every generation that was before you. What happened to them when they forsook the Lord and acted treacherously? "He made them a desolation, as you see.⁠"

לשמה – לתמהון.

ואל תהיו כאבותיכם אשר מעלו ויתנם לשמה – ע״י העונש ההשגחיי, כמו שנאמר (דברים ל״ב:ל׳) כי צורם מכרם.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמלבי״םהכל

(ח) עַתָּ֕ה אַל⁠־תַּקְשׁ֥וּ עׇרְפְּכֶ֖ם כַּאֲבוֹתֵיכֶ֑ם תְּנוּ⁠־יָ֣ד לַיהֹוָ֗הי״י֗ וּבֹ֤אוּ לְמִקְדָּשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֣ישׁ לְעוֹלָ֔ם וְעִבְדוּ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְיָשֹׁ֥ב מִכֶּ֖ם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃

Now do not be stiff-necked, as your fathers were; but yield yourselves to Hashem, and enter into His sanctuary, which He has sanctified forever, and serve Hashem your God, that His fierce anger may turn away from you.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

כַּדוּן לָא תַקְשׁוּן קְדַלְכוֹן כַּאֲבָהָתְכוֹן אוֹשִׁיטוּ יְדָא וְתוּבוּ לְדַחַלְתָּא דַייָ וֶאֱתוּ לְבֵית מַקְדְשֵׁיהּ דְאַקְדִישׁ לְעָלָם וּפַלְחוּ קֳדָם יְיָ וְיִתּוּב מִנְכוֹן תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ.

(ח-ט) עתה אל תקשו ערפכם וגו׳ בשובכם על י״י אחיכם ובניכם יהיו לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת – אפילו אותן קצת שגלו כבר שהיו נלחמים עם ישראל ויכלו להם ומוליכין את בניהם ואת בנותיהם בשביה ואם תשובו אליו יתנם לרחמים לפני שוביהם לשובם לארץ הזאת כי חנון ורחום י״י אלהיכם.

אל תקשו – הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף עד שא״א להחזיר הפנים מול ה׳ ואמר מעתה אל תקשו והחזירו פניכם אל ה׳.

תנו יד – ר״ל תקעו כף דרך התחייבות.

עתה אל תקשו ערפכם – ותיראו מיראת העונש.

תנו יד לה׳ – והגם שיהיה מיראת העונש, יספיק כי ישיב מכם חרון אפו – שמעניש אתכם בעונש השגחיי.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ט) כִּ֣י בְשׁוּבְכֶ֞ם עַל⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ אֲחֵיכֶ֨ם וּבְנֵיכֶ֤ם לְרַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י שֽׁוֹבֵיהֶ֔ם וְלָשׁ֖וּב לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את כִּֽי⁠־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְלֹֽא⁠־יָסִ֤יר פָּנִים֙ מִכֶּ֔ם אִם⁠־תָּשׁ֖וּבוּ אֵלָֽיו׃

For if you turn back to Hashem, your brothers and your children shall find compassion before those that led them captive, and shall come back into this land; for Hashem your God is gracious and merciful, and will not turn away His face from you, if you return to Him.⁠"

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל

אֲרוּם כַּד תְּתוּבוּן לִדְחַלְתָּא דַייָ אֲחֵיכוֹן וּבְנֵיכוֹן יְהַב לְרַחֲמִין קֳדָם דִי שְׁבוֹ יַתְהוֹן וְיָתֵיב בְּמֵימְרֵיהּ לַאֲתָבוּתְהוֹן לְאַרְעָא הָדָא אֲרוּם חַנָנָא וְרַחֲמָנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן לָא יְסַלֵק שְׁכִנְתֵּיהּ מִבֵּינֵיכוֹן אִין תְּתוּבוּן עַד דְחַלְתֵּיהּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

For when you return to the Lord, your brothers and your sons will find compassion before their captors and shall return to this land Even those few who have already been exiled, for they waged war with Israel and they overwhelmed them, and they led their sons and daughters into captivity. But if you return to Him, He will grant them compassion before their captors, that they will return to this land, for the Lord your God is gracious and merciful.

אחיכם ובניכם – אשר הם בגולה יתן אות׳ המקום לרחמים לפני שוביהם לתת להם רשות לשוב להארץ הזאת.

כי בשובכם – הוסיף לאמר שאם תשובו בתשובה מאהבה, ועז״א על ה׳ – ר״ל בסבתו מכבוד שמו ורוממותו, אז יוסיף עמכם שלא לבד שלא יענש הפלטה הנשארת בעונש השגחיי, כי אחיכם ובניכם – שהם כבר בשבי ירחם עליהם בשתי פנים, א] שיהיו לרחמים לפני שוביהם – ב] שעוד יעזרם לשוב לארץ הזאת – כי חנון ורחום ה׳ ויעורר חנינה ורחמים.

ולא יסיר פנים – לעזוב אתכם אל הטבע והמקרה, רק ישגיח עליכם לטוב.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהכל

(י) וַיִּהְי֨וּ הָרָצִ֜ים עֹבְרִ֨ים מֵעִ֧יר ׀ לָעִ֛יר בְּאֶרֶץ⁠־אֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וְעַד⁠־זְבֻל֑וּן וַיִּֽהְיוּ֙ מַשְׂחִיקִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם וּמַלְעִגִ֖ים בָּֽם׃

So the couriers passed from city to city through the country of Ephraim and Manasseh, even to Zebulun; but they laughed at them, and mocked them.

תרגום כתוביםר׳ יהודה אבן בלעםר״י אבן כספימלבי״םעודהכל

וַהֲווֹ רִיהֲטוֹנַיָא עָבְרִין מִן קְרִי לִקְרִי בְּאַרְעָא דְבֵית אֶפְרַיִם וּדְבֵית מְנַשֶׁה וְעַד זְבוּלֻן וַהֲווֹ מְגַחֲכִין עֲלֵיהוֹן וּמִתְעַלְבִין (ס״א וּמִתְלַעְבִין) בְּהוֹן.

ויהיו משחיקים עליהם. בינוני פועל מנוסף הה״א, עומד.

ויהי הרצים עברים מעיר לעיר וג׳ – ואם כבר גלו עשרת השבטים, כי עוד נשארו למאות ולאלפים.

משחיקים – כבר בארתי בפי׳ הושע בכ״מ, שבימי הושע היה להם רשות ללכת לעבוד את ה׳ בירושלים בענין שלא היו אנוסים ע״י המלך, רק הם עצמם שחקו ולעגו כי היו רעים וחטאים, וע״כ נתחתם אז גז״ד של השבטים לגלות.

תרגום כתוביםר׳ יהודה אבן בלעםר״י אבן כספימלבי״םהכל

(יא) אַךְ⁠־אֲנָשִׁ֛ים מֵאָשֵׁ֥ר וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִזְּבֻל֑וּן נִֽכְנְע֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Nevertheless men of Asher and Manasseh and of Zebulun humbled themselves, and came to Jerusalem.

תרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל

לְחוֹד גוּבְרִין מִשִׁבְטָא דְאָשֵׁר וּמִשִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה וּמִשִׁבְטָא דִזְבוּלֻן אִתְכְּנָעוּ וַאֲתוֹ לִירוּשְׁלֵם.

ומנשה ומזבלון – אף ששחקו על הרצים מ״מ אנשים מהם נכנעו ובאו.

אך אנשים – יחידים.

נכנעו – מיראת העונש, לא מיראת הרוממות.

תרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל

(יב) גַּ֣ם בִּיהוּדָ֗ה הָֽיְתָה֙ יַ֣ד הָאֱלֹהִ֔ים לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לֵ֣ב אֶחָ֑ד לַעֲשׂ֞וֹת מִצְוַ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ וְהַשָּׂרִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃

The hand of God was also in Judah to give them one heart, to do the commandment of the king and of the princes by the word of Hashem.

תרגום כתוביםרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

אוֹף בִּדְבֵית יְהוּדָה הֲוַת רַעְוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִתַּן לְהוֹן לִבָּא חָד לְמֶעְבַּד תַּפְקֵדְתָּא דְמַלְכָּא וְרַבָּנַיָא הֵי כְּפִתְגָמַיָא דַיָי.

גם ביהודה היתה יד האלהים – רוצה לומר: שהוא עזרם בזה להטות לבם אל מה שרצהו המלך.

בדבר ה׳ – בבי״ת ודבר זה ידוע לנו מפי המסרה האומרה בדבר ה׳ דסמיכי בקריאה וסימן נמסר במ״ג (ירמיהו ח׳) וזה א׳ מהם.

יד האלהים – כח האלהים.

לב אחד – ר״ל הסכמה אחת.

בדבר ה׳ – בדבר שהוא מצות ה׳.

גם ביהודה – שכבר סרו מה׳ בימי אחז, היה עזר אלוה בזכות חזקיה שלא מרו פי מלך בזה.

תרגום כתוביםרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יג) וַיֵּאָסְפ֤וּ יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עַם⁠־רָ֔ב לַעֲשׂ֛וֹת אֶת⁠־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת בַּחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י קָהָ֖ל לָרֹ֥ב מְאֹֽד׃

And many people assembled at Jerusalem to keep the feast of unleavened bread in the second month, a very great congregation.

מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל

חג המצות (קישור לעיון) – שמות י״ב:ט״ו-כ׳, שמות י״ג:ו׳-י׳, שמות כ״ג:ט״ו, שמות ל״ד:י״ח, ויקרא כ״ג:ד׳-ח׳, במדבר כ״ח:ט״ז-כ״ה, דברים ט״ז:א׳-ח׳, עזרא ו׳:כ״ב, דברי הימים ב ל׳:כ״א, דברי הימים ב ל״ה:י״ז

וְאִתְכְּנִישׁוּ לִירוּשְׁלֵם עַם סַגִיא לְמֶעְבַּד יַת חַגָא דְפַטִירַיָא בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא קְהָלָא סַגִיא לַחֲדָא.

מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל

(יד) וַיָּקֻ֕מוּ וַיָּסִ֙ירוּ֙ אֶת⁠־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֵ֤ת כׇּל⁠־הַֽמְקַטְּרוֹת֙ הֵסִ֔ירוּ וַיַּשְׁלִ֖יכוּ לְנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃

And they arose and took away the altars that were in Jerusalem, and all the altars for incense they took away, and cast them into the brook Kidron.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

וְקָמוּ וַעֲטָרוּ יַת אֲגוֹרַיָא דִי בִירוּשְׁלֵם וְיַת כָּל בָּתֵּי אַסָקוּת בּוּסְמִין לְטַעֲוָתָא עֲטָרוּ וּטְלָקוּ לְנַחֲלָא דְקִדְרוֹן.

המקטרות – מקום שהיו בו כהנים ולוים.

the altars for incense a place where there were priests and Levites.

ואת כל המקטרות הסירו – רוצה לומר: הכלי׳ שהיו מקטרים בהם לע״ז.

המקטרות – הה״א סמוכה במאריך.

המקטרות – המזבחות העשויות להקטיר בהם לע״ג את הקטורת.

ואת כל המקטרות – כי המאכיל פסח למומר לע״ז לוקה, ובן נכר לא יאכל בו, ע״כ הקדימו לבער כל מיני ע״ז.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(טו) וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם נִכְלְמוּ֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבִ֥יאוּ עֹל֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Then they killed the Passover lamb on the fourteenth day of the second month; and the priests and the Levites were ashamed, and sanctified themselves, and brought burnt-offerings into the house of Hashem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

(טו-יז) קרבן פסח (קישור לעיון) – שמות י״ב:ג׳-י״א, שמות י״ב:כ״א-כ״ב, שמות י״ב:מ״ג-מ״ט, שמות כ״ג:י״ח, שמות ל״ד:כ״ה, במדבר ט׳:ב׳, במדבר ט׳:י׳-י״ב, דברים ט״ז:ב׳, יהושע ה׳:י׳, עזרא ו׳:י״ט-כ״א, דברי הימים ב ל״ה:א׳-ט״ז

וּנְכִיסוּ יַת פִּסְחָא בְּאַרְבֵּיסַר לְיַרְחָא תִּנְיָנָא וְכַהֲנַיָא אִתְכְּנָעוּ (ס״א וְלֵיוָאֵי אִתְכְּנָעוּ) וְאִתְקַדָשׁוּ וְאַיְתִיאוּ עֲלָוָן בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

והכהנים והלוים נכלמו – שעיכבו להתקדש ולפיכך עכבו כל כך מלבוא עד עתה כי לא יוכלו להאמין בדבר הזה קודם לכן לפי שהזניחן אחז מכהן וכך היו אומרים אפשר אתמול עבד אחז עבודה זרה ובנו יחזקיהו לאלתר בשנה ראשונה מיד בחדש הראשון ויאמר לכהנים וללוים לעבוד לאל אחד לבדו ויצטרך לנו ולכך נתעצלו ונתרשלו מלבא וגם שאר יהודה שלפניו הזניח אחז וכשחקרו והבינו בדבר שהכל היה לשם שמים באו ויתקדשו כלם.

and the priests and the Levites were embarrassed that they had delayed to consecrate themselves. They tarried so long and did not come until now for the following reason: they could not believe that this was true beforehand, because Ahaz had dismissed them from officiating as priests. And so they said, "Is it possible that yesterday Ahaz worshipped idols, and that his son Hezekiah, immediately in the first year and first month would tell the priests and Levites to worship the one God alone and have need of us?⁠" They were therefore lazy and neglected to come, together with the rest of Judah, whom Ahaz had dismissed. But when they investigated and understood that everything was for the name of Heaven, they all came and consecrated themselves.

והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו – רוצה לומר: שהם נכלמו במה שהוצרכו לדחות הפסח חדש אחד על אשר לא התקדשו למדי כי כבר השיגם על זה בשת וכלימה ולזה נתקדשו עתה כולם והביאו עולות הבוקר לבית י״י קודם שחיטת הפסחים כי כן ראוי כי עולת הבוקר קודמת לכל קרבן.

נכלמו – ענין בושה.

נכלמו – על מה שאחרו להתקדש עד הנה ובעבורם עברו השנה.

ויביאו עלות – לרצות לה׳ על מה שאחרו להתקדש.

נכלמו – על שלא התקדשו תחלה, כמ״ש בפסוק ג׳.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(טז) וַיַּעַמְד֤וּ עַל⁠־עׇמְדָם֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם כְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה אִישׁ⁠־הָאֱלֹהִ֑ים הַכֹּֽהֲנִים֙ זֹרְקִ֣ים אֶת⁠־הַדָּ֔ם מִיַּ֖ד הַלְוִיִּֽם׃

And they stood in their place after their order, according to the law of Moses the man of God; the priests sprinkled the blood, which they received of the hand of the Levites.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וְקָמוּ עַל דוּכַנְהוֹן (ס״א דוּכְנֵיהוֹן) כַּד חָזֵי לְהוֹן הֵי כְּאוֹרַיְתָא דְמשֶׁה נְבִיָא דַייָ כַּהֲנַיָא זָרְקִין יַת אַדְמָא מִן יְדֵיהוֹן דְלֵיוָאֵי.

הכהנים זורקים – כי מקבלה ואילך מצות כהונה, ואל תתמה למה לא שחטו בעלים עצמם לפי שכתוב בסמוך כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים (דברי הימים ב ל׳:י״ז) היו על שחיטת פסחיהם.

the priests sprinkled For [the rituals] from the reception [of the blood] and onwards are the commandments of the priests, and do not wonder why the owners themselves did not slaughter [the sacrifices], as is explained further: for there were many among the congregation who had not consecrated themselves and the Levites presided over the slaughter of their Passover sacrifices.

הכהנים זרקים את הדם מיד הלוים – ¹כי מקבלה ואילך מצות כהונה (בבלי ברכות ל״א:).

1. כי מקבלה ואילך מצות כהונה. השוו המיוחס לרש״י.

The priests dashed the blood [that they received] from the Levites—for the priests are commanded to do everything from the receiving of the blood onward (b. Ber. 31b).

הכהנים זורקים את הדם מיד הלוים – הנה באר כי מפני שהיו בעלי הפסחים טמאים הוצרכו הלוים לעמוד על שחיטת פסחיהם וזכר כי רבים מהעם שבאו מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו ואכלו את הפסח בלא ככתוב כי היו ראוים להדחות לפסח שני ועוד כי כבר אכלוהו בטומאה ולא אכלוהו בטהרת הקדש כי הם היו טמאים באכלם אותו והנה התפלל עליהם חזקיהו לי״י יתברך שיכפר על עונם ושמע י״י לקול חזקיהו וירפא העם מהחלי שהביא י״י עליהם על עונם זה. ומזה המקום למדנו שכבר עברו השנה שאם לא היה הענין כן הנה לא יתכן לומר שאכלוהו בלא ככתוב כי לא היה שם עת אחר אחריו יהיה ראוי לאכלו בו ועוד כי לא יתכן שיהיו כל הקהל נדחים לפסח שני. ואמנם קרא אותו החדש השני כי כבר קדשו ניסן להיות ראשון קודם שעברו השנה כמו שאמרו ז״ל (פסחים נ״ו).

ויעמדו על עמדם – חוזר הוא על הלוים ולפי שאמר שהכהנים היו זורקים את הדם מיד הלוים לזה אמר שהלוים עמדו על מקום מעמדם ולא הוליכו את הדם כי ההולכה לעבודה יחשבו המה זרים לעבודה וז״ש כמשפטם בתורת משה שאסר עליהם העבודה.

מיד הלוים – כי הכהנים קבלו את הדם והוליכו אל המזבח והושיבו המזרקות על ידי הלוים להיות מוכן לזריקה.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודהכל

(יז) כִּי⁠־רַבַּ֥ת בַּקָּהָ֖ל אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־הִתְקַדָּ֑שׁוּ וְהַלְוִיִּ֞ם עַל⁠־שְׁחִיטַ֣ת הַפְּסָחִ֗ים לְכֹל֙ לֹ֣א טָה֔וֹר לְהַקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃

For there were many in the congregation that had not sanctified themselves; therefore the Levites were in charge of killing the Passover lambs for every one that was not clean, to sanctify them to Hashem.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

אֲרוּם סוּגֵי קְהָלָא לָא (ס״א דִי לָא) אִתְקַדָשׁוּ וְלֵיוָאֵי הֲווֹ מְמַנָן עַל נִכְסַת אִמְרַיָא דְפִסְחָא לְכָל גְבַר דִילָא אִדְכֵּי לְאִתְקַדָשָׁא קֳדָם יְיָ.

לכל לא טהור – שהי׳ לוי במקומו להקדיש לי״י.

for everyone who was unclean a Levite took his place to sanctify it for the Lord.

כי רבת בקהל – שם, כמו ״רבת צררוני״ (תהלים קכ״ט:א׳); כלומ׳: הרבה היו בקהל שלא התקדשו.

לכל לא טהור – פי׳: ¹בעבור כל איש מישראל שלא היה טהור היו הלוים מוכנים על שחיטת פסחיהם. כי אע״פ שהרבה מהם אכלו הפסח בטומאה, ²לא היו יכולין לעשות דבר אחר, ומוכרחים היו כי לא היה להם פנאי להטהר; אבל ליכנס לעזרה טמאים – זה לא הותר להם, כי היו יכולין לעשות על ידי הלוים.

1. בעבור כל איש מישראל וכו׳. השוו התרגום.

2. לא היו יכולין לעשות דבר אחר וכו׳. ר״ל: לא היתה להם ברירה, והוכרחו לאכול את הפסח בטומאה. והיינו על אף עיבור החודש; ראו הערה ד״ה ״מפני הטומאה״ לעיל פסוק ב.

Because rabbat (=many) in the congregation. This is a noun, as in “rabbat (=many) have assailed me” (Ps 129:1). The point is that there were many in the congregation who had not sanctified themselves.

For anyone not clean. This means: The Levites were prepared to slaughter the paschal sacrifice for the sake of any Israelite who was not clean. For even though many of them ate the sacrifice in an unclean state, they had no other choice: they were compelled to do so because they had had no opportunity to become clean. But they received no dispensation to enter the court unclean, because the Levites were able to act on their behalf.

כי רבת בקהל – בא ליתן טעם מדוע לא שחטו הבעלים עצמן את פסחיהם ואמר כי רבים היו נמצאים בהם אשר לא התקדשו ולא הותרו לבוא לעזרה ולזה היו הלוים ממונים על שחיטת הפסחים לשחוט בעבור מי שלא היה טהור.

להקדיש לה׳ – ר״ל לעשות בעצמו את ההקדש והוא שחיטת הפסח.

כי רבת – מבאר הטעם שהכהנים זרקו הדם מיד הלוים, שהיינו שהלוים שחטו והכהנים קבלו את הדם וזרקו. ולמה לא שחטו הבעלים, מפני שרובם לא היו טהורים, ולכל איש שלא היה טהור היו הלוים במקומו לשחוט פסחו כדי להקדיש לה׳ שתהיה זריקת הדם בטהרה, הגם שהבעלים אכלו בטומאה. ומפרש איך הביאו ואכלו הפסח בטומאה.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל

(יח) כִּ֣י מַרְבִּ֣ית הָעָ֡ם רַ֠בַּ֠ת מֵאֶפְרַ֨יִם וּמְנַשֶּׁ֜ה יִשָּׂשכָ֤ר וּזְבֻלוּן֙ לֹ֣א הִטֶּהָ֔רוּ כִּֽי⁠־אָכְל֥וּ אֶת⁠־הַפֶּ֖סַח בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב כִּי֩ הִתְפַּלֵּ֨ל יְחִזְקִיָּ֤הוּ עֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֥הי״י֥ הַטּ֖וֹב יְכַפֵּ֥ר בְּעַֽד׃

For a multitude of the people, even many of Ephraim and Manasseh, Issachar and Zebulun, had not cleansed themselves, yet they ate the Passover not as it is written. For Hezekiah had prayed for them, saying, "Hashem, the good, pardon

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

אֲרוּם סוּגֵי עַמָא וּמִדְבֵית אֶפְרַיִם וּמִדְבֵית מְנַשֶׁה וּמִדְבֵית יִשָשכָר וּמִדְבֵית זְבוּלֻן לָא אִדַכָּיוּ אֲרוּם אֲכָלוּ יַת פִּסְחָא קַדְמָאָה בִּדְלָא (ס״א כַּד לָא) כְתִיב וְתָבוּ לְמֶעְבַּד פִּסְחָא תִנְיָנָא כְּדִכְתִיב אֲרוּם צַלֵי חִזְקִיָהוּ אַמְטוּלְהוֹן לְמֵימַר יְיָ דְהוּא טָב יְכַפֵּר עַל עַמָא דְאִשְׁתְּלִיוּ.

כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה׳ הטוב יכפר בעד – תנו רבנן אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עברוה מעוברת, ר׳ יהודה אומר אם עברוה אינה מעוברת, וא״ר יהודה מעשה בחזקיהו מלך יהודה שעבר את השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו, ר׳ שמעון אמר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת, אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן, ר׳ יהודה אומר משום ר׳ שמעון מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני, רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת היינו תנא קמא, אמר רבא לכתחלה איכא בנייהו. אמר מר והוא עיבר ניסן בניסן ולית ליה לחזקיהו החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן, סבר לה כהא דשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל׳ של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן והוא מעיקרא סבר הואיל וראוי לא אמרינן, רבי שמעון בן יהודה אומר מפני השיא את ישראל לעשות פסח שני, היכי דמי, א״ר אשי כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהם, מעיקרא סבור נשים בראשון חובה והוו להו טמאים מעוטא ומיעוטא נדחו לפסח שני, ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאים רובא ורובא לא מדחו לפסח שני. מ״ד אין מעברין מפני הטומאה מה מקיים בלא ככתוב כדא״ר סימון גולגלתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח.

(יח-יט) כי מרבית העם וכו׳ יכפר בעד כל לבבו הכין – וזהו סדור שנחלק כמו שפרשתי בתחלת הספר (דברי הימים א א׳:ל״ה).

כי אכלו את הפסח בלא ככתוב – שלא כהלכה שאכלוהו בטומאה כי התפלל יחזקיהו עליהם וגו׳.

for they ate the Passover sacrifice not as it is written not in accordance with halachah, for they ate it in a state of uncleanness, for Hezekiah prayed for them, saying, etc.

כי אכלו את הפסח בלא ככתוב – פי׳: בלא משפטו. כי טמא שאכל את הקדש הוא בכרת, ככת׳ ״כל איש אשר יקרב מכל זרעכם¹...אשר יקדישו״ וגו׳ ״ונכרתה״ (ויקרא כ״ב:ג׳), ²ופרשו רבותי׳ ז״ל: קריבה זו אכילה – ³כי בנגיעה לבדה אינו חייב כרת, אלא פרושו: כי יקרב לאכול – ⁴ופסח קדשים קלים היה.

⁵יי׳ הטוב יכפר בעד – ⁶דבק עם ראש הפסוק האחר – ״כל לבבו הכין״ (פס׳ יט). והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פרש (תהלים ע״ג:ט״ו) כי איננו דבק, ו״כל לבבו״ הוא אומ׳ ⁷על חזקיהו; ופי׳ ״יכפר בעד״: יכפר ⁸בעד אלה שאכלו הפסח בטומאה.

1. ״...אשר יקדישו״ וגו׳ ״ונכרתה״. בפסוק כתוב: ״אל הקדשים אשר יקדישו...וטומאתו עליו ונכרתה״.

2. ופרשו רבותי׳ ז״ל: קריבה זו אכילה. כך יוצא מבבלי זבחים מ״ה:; והשוו רש״י על הפסוק בספר ויקרא.

3. כי בנגיעה לבדה...כי יקרב לאכול. מבחינת תחביר המשפט, יש לראות את המילים האלה כמאמר מוסגר.

4. ופסח קדשים קלים היה. ראו משנה זבחים ה׳:ח׳. רצונו בזה לזהות את הפסח כ״קדש״, באופן שטמא האוכל ממנו יהיה בכלל ״ונכרתה״. סביר שזהו מתוספותיו של רד״ק ממה שחסר בכת״י פריס.

5. יי׳ הטוב יכפר בעד וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״עד״.

6. דבק עם ראש הפסוק האחר וכו׳. ר״ל: כוונת הפסוק היא שה׳ יכפר בעד כל מי שהכין את לבבו וכו׳. השוו המיוחס לרש״י הכותב שזהו דוגמה של ״סידור שנחלק״.

7. על חזקיהו. ר״ל: חזקיהו הכין את לבבו.

8. בעד אלה שאכלו הפסח בטומאה. השוו התרגום. על גישתו של התרגום לפסוק בכללו בניגוד לדעת רד״ק ראו לעיל פסוק ב ד״ה ״לעשות הפסח״ ובהערות.

Yet they ate the paschal sacrifice in violation of what was written. This means: not in accordance with its regulations. For an unclean person who eats of sacred things is cut off, consistent with the verse: “any man among your offspring who approaches [any sacred donation] that [the Israelite people] may consecrate … [that person] shall be cut off” (Lev 22:3); and our Sages, of blessed memory (cf. b. Zevaḥim 45b) explain “approaching” to mean eating. For one does not incur the punishment of being cut off by touching alone. Rather, [the phrase] means: [any man] who approaches and eats. And the paschal sacrifice is indeed a sacred thing (of lesser stringency).

The good Lord will provide atonement for. This is connected to the beginning of the next verse—kol levavo hekhin (=anyone who sets his mind). But the scholar Rabbi Abraham ibn Ezra (Ps 73:15) explains that it is not connected: kol levavo (=his entire heart) refers to Hezekiah, and “will provide atonement for” means that He will provide atonement for those who ate the paschal sacrifice in an unclean state.

התועלת השמונה עשר הוא להודיע כי הטמאים אף על פי ששחטו הפסח עליהם וזה יתכן כשלא היו טמאים לנפש אדם הנה אינם אוכלים בבשר הפסח. והנה למדנו זה ממה שזכר בזה הספר כי אכלו את הפסח בלא ככתוב ולא בטהרת הקדש. ר״ל כי הם חטאו בזה בשני פנים האחד כי הטמאים לנפש אדם היה ראוי שיהיו נדחים לפסח שני ואם עשו פסחיהם בראשון הם חוטאים. והחטא השני הוא מפני מה שלא אכלו את הפסח בטהרת הקדש. למדנו מזה ששאר הטמאים שאפשר שישחטו הפסח עליהם אינם אוכלים בו כי ראוי שיאכלוהו בטהרת הקדש.

מרבית – מלשון רבוי.

רבת מאפרים – בא לפרש מי היו מרבית העם ואמר שהיו מאפרים וכו׳.

כי אכלו – בא לפרש אם לא הטהרו איך אכלו הפסח ואמר כי באמת אכלו את הפסח בדרך אשר לא כן כאשר כתוב בתורה.

כי התפלל – כי בעבור העון הזה התפלל יחזקיה עליהם ואמר ה׳ הטוב לכל יכפר בעד העון הזה והוא מקרא קצר ומובן מאליו בע״כ עשו שלא כהוגן כי לא היה מאפשר להעמיד אחרים במקומם כי אין הפסח נאכל אלא למנוייו אבל בדבר ביאת העזרה לשחוט הפסחים הואיל והיה אפשר בלוים לא באו בטומאה לעזרו.

כי מרבית העם רבת – ר״ל שרובם היו טמאים, וכשרוב הקהל טמאים הפסח בא בטומאה.

ואכלו את הפסח בלא ככתוב – ר״ל בטומאה.

כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה׳ הטוב יכפר בעד כל איש אשר הכין לבבו – הגם שהביא הקרבן שלא כטהרת הקדש, כי היה טמא, ישקוף ה׳ על לבבו המוכן הגם שגופו אינו מוכן בטהרה, ויכפר בעדו על שאוכל הפסח בטומאה, וה׳ שמע אל חזקיה וירפא את העם ויסלח להם על זה. ומשמע מפשטות הכתוב שהתפלה היה על העם שחטאו במה שלא התקדשו למדי, והוא נגד דברי חז״ל שהתפלל על עצמו על שעבר את השנה שלא כהלכה או על שהשיאן לפסח שני, אך באמת הדברים אחדים, שאם היו מתטהרים כולם, לא היה מתפלל על עצמו על שעבר מפני הטומאה או על שעבר ניסן בניסן, אחר שבדיעבד אם עברוה מפני הטומאה מעוברת, ואם עבר יום למ״ד של אדר מעובר ומקודש כרב נחמן שם, לא היה מקום לתפלה זו, וכמו שמשמע מדברי הברייתא רש״א אם מפני הטומאה עברוה מעוברת, אלא מכל מקום בקש רחמים ע״ע מפני שעבר ניסן בניסן (והרמב״ם פ״ד מה׳ ביאת מקדש כתב שני הטעמים, שבקש רחמים על שעבר מפני הטומאה ועל שעבר ביום למ״ד של אדר, וכמ״ש הכ״מ שם, כי הגם שבדיעבד מעובר, אחר שבאמת לא היו טהורים גם אח״כ נגלה למפרע שעבר שלא כדין, ולא הרויח בעבור זה, וממילא הוצרך להתפלל גם בעד עצמו. וי״ל אריכות בסוגיית הגמ׳ שם ואכ״מ).

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יט) כׇּל⁠־לְבָב֣וֹ הֵכִ֔ין לִדְר֛וֹשׁ הָאֱלֹהִ֥ים ׀ יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֑יו וְלֹ֖א כְּטׇהֳרַ֥ת הַקֹּֽדֶשׁ׃

every one that sets his heart to seek God, Hashem, the God of his fathers, though it is not according to the purification that pertains to holy things.⁠"

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודעודהכל

אֲרוּם לִבְבֵיהּ (ס״א כָּל לִבְבֵיהּ) אַתְקֵין לְמִתְבַּע דְחַלְתָּא דַייָ (ס״א דֶאֱלָהָא יְיָ) אֱלָהֵיהּ אֱלָהָא דַאֲבָהָתוֹי וְלָא יִתְבַּע חוֹבֵיהוֹן דְעַמָא דְלָא עֲבָדוּ יַת פִּסְחָא כִּדְחָזֵי לְמֵיכַל בִּדְכוּתָא בְּשַר קוּדְשָׁא.

כל לבבו הכין לדרוש האלהים – (ברמז תתס״ז).

כל לבבו הכין לדרוש האלהים וגו׳ ולא כטהרת הקדש – רבי סימון בר זבדא ור׳ שמואל בר נחמני חד אמר אפילו עשה כלה כטהרת הקדש לא יצא ידי טהרת הקדש וחרינא אמר אפילו במעשים טובים עשה לא עשה בטהרת הקדש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

כל לבבו הכין – כך מפורש בברייתא דר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי המתחלת בכל מקום שאתה מוצא דברי ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת שנאמר: להקשיב אזנך לתבונה (משלי ב׳:ב׳) משלשים ושתים מדות האגדה נדרש וזה אחד מהם נחלק הסדר כגון זה י״י הטוב יכפר בעד (דברי הימים ב ל׳:י״ח) כל מי שכל לבבו הכין לדרוש האלהים לעשות פסחו להקריב קרבנו אף על פי שלא עשו בטהרת הקדש כי לא טהרו ויהודה כולם נטהרו לפי שהיו קרובים לירושלים והיו יכולים לטהר ולהתקדש ולשוב לירושלים אבל רבת מאפרים ומנשה יששכר זבולן (דברי הימים ב ל׳:י״ח) אין להם כל כך פשע בדבר לפי שהי׳ להם הדבר רחוק על ידי אגרות לא היה להם להמתין ולאחר מלבוא עד שיתקדשו לפיכך באו ולא נטהרו ולפי שלא היתה פשיעתם לפיכך תכפר בעדם וכן ישושו׳ מדבר וציה וגומר (ישעיהו ל״ה:א׳), הוא נחלק הסידור.

who has set his whole heart So it is explained in the Baraitha of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Jose the Galilean which commences: Wherever you find the words of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Jose the Galilean in Aggadah, listen attentively, as it is said (Prov. 2:2): "To make your ear attentive to wisdom" of the thirty-two methods by which the Aggadah is expounded, and this is one of them:. If the sequence was separated, e.g. this one: The good Lord will atone for anyone who has set his whole heart to seek God to perform His Passover sacrifice, to offer up his sacrifice—even though they did not offer it with the purity of sacred things, for they had not purified themselves; the entire Judah had purified themselves because they were near Jerusalem, and they could cleanse themselves and consecrate themselves and return to Jerusalem, but many from Ephraim and Manasseh, Issachar and Zebulun were not so much to blame in the matter, because the matter was far away for them through letters, and they did not have time to wait and to delay their coming until they consecrated themselves. They therefore came and were not purified. And because it was not their fault, therefore atone for them. Similarly, (Isa. 35:1f.): "Desert and wasteland shall rejoice over them, etc.⁠": the sequence is separated.

ולא כטהרת הקדש – פי׳: ואע״פ שאכלו שלא כטהרת הקדש, התפלל חזקיהו עליהם שיכפר השם אליהם ¹כיון שהכינו לבבם לדרש האלהים.

1. כיון שהבינו לבבם וכו׳. היינו על פי שיטת רד״ק בדיבור הקודם, ובניגוד לשיטת הראב״ע.

And in violation of the standard of cleanness associated with sacred things. This means: Even though they ate in violation of the standard of cleanness associated with sacred things, Hezekiah prayed on their behalf that God should provide atonement for them, on the grounds that they had set their minds on worshiping God.

הכין לדרוש – במקצת מדוייקים מלא וא״ו וכן נראה מהמסרה כי לא נמנה בד״ה א׳ כ״א עם ז׳ חסרים שנמנו שם.

ולא כטהרת – בכ״ף והה״א בחטף קמץ.

כל לבבו הכין – על יחזקיהו חוזר.

ולא כטהרת הקדש – ועם שע״י נאכלו הפסחים בלא טהרה הראוי לקודש מ״מ הכנת לבבו היתה לה׳ והוראת שעה היתה.

תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודהכל

(כ) וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־יְחִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּרְפָּ֖א אֶת⁠־הָעָֽם׃

And Hashem listened to Hezekiah, and healed the people.

תרגום כתוביםרד״קמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וְקַבֵּיל יְיָ צְלוֹתֵיהּ דְחִזְקִיָהוּ וְאַסֵי יַת עַמָא.

וירפא את העם – ¹שסלח להם עונם. ²וכן בענין הסליחה: ״רפאה נפשי כי חטאתי לך״ (תהלים מ״א:ה׳).

1. שסלח להם עונם. ר״ל: ״רפא״ הוא דרך משל; ראו מ׳ כהן, Three Approaches ע׳ 164.

2. וכן בענין הסליחה וכו׳. השוו דבריו שם ובספר השרשים ערך ״רפא״.

And [God] healed the people. That is, He forgave their transgression. “Heal me for I have sinned against you” (Ps 41:5) also bears the sense of forgiveness.

וירפא – ענין כפרה כי החטא הוא חולי הנפש ותחשב הכפרה לרפואה וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳).

וישמע ה׳ – ולזה שמע ה׳ אל תפלתו וכפר על העון הזה.

תרגום כתוביםרד״קמצודת ציוןמצודת דודהכל

(כא) וַיַּעֲשׂ֣וּ בְנֵֽי⁠־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל הַנִּמְצְאִ֨ים בִּירוּשָׁלַ֜͏ִם אֶת⁠־חַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וּֽמְהַלְלִ֣ים לַ֠יהֹוָ֠הי״י֠ י֣וֹם ׀ בְּי֞וֹם הַלְוִיִּ֧ם^א וְהַכֹּהֲנִ֛ים בִּכְלֵי⁠־עֹ֖ז לַיהֹוָֽהי״יֽ׃

And the children of Israel that were present at Jerusalem kept the feast of unleavened bread seven days with great gladness; and the Levites and the priests praised Hashem day by day, singing with loud instruments to Hashem.

א. הַלְוִיִּ֧ם א!=הַלְוִיִ֧ם (חסר דגש ביו״ד)
• הערת ייבין

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

חג המצות (קישור לעיון) – שמות י״ב:ט״ו-כ׳, שמות י״ג:ו׳-י׳, שמות כ״ג:ט״ו, שמות ל״ד:י״ח, ויקרא כ״ג:ד׳-ח׳, במדבר כ״ח:ט״ז-כ״ה, דברים ט״ז:א׳-ח׳, עזרא ו׳:כ״ב, דברי הימים ב ל׳:י״ג, דברי הימים ב ל״ה:י״ז

וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל דְאִשְׁתַּכְּחוּ בִּירוּשְׁלֵם יַת חַגָא דְפַטִרַיָא שַׁבְעָא יוֹמִין בְּחֶדְוָא רַבְּתָא וּמְשַׁבְּחִין קֳדָם יְיָ יוֹמָא בְּיוֹמָא לֵיוָאֵי וְכַהֲנַיָא בְּזֵינֵי תוּשְׁבַּחְתָּא קֳדָם יְיָ.

והכהנים בכלי עוז – בחצוצרות.

and the priests with powerful instruments with trumpets.

בכלי עז ליי׳ – ¹על דרך ״מכרכר בכל עז״ (שמואל ב ו׳:י״ד).

1. על דרך ״מכרכר בכל עז״. שם מפרש רד״ק: ״מרקד בכל כחו וכוונתו״. נראה שכוונתו כאן היא שאותם כלי זמר נקראו ״כלי עז״ כי השתמשו בהם כאשר הם רקדו ״בכל עז״. בתרגום: ״בזיני תושבחתא״.

With instruments of ‘oz (=vitality) for the Lord—in the sense of “dancing with full ‘oz (=vitality)” (2 Samuel 6:14).

הנמצאים בירושלם – בשני שואין וכן הנמצאים לערי.

ויעשו וכו׳ – ר״ל בדבר הקרבנות הקבועים.

בכלי עוז – בכלים חזקים בחשיבות.

והכהנים בכלי עז – פרש״י בחצוצרות, וכמו שהדין לתקוע בחצוצרות על הקרבן במועדות, והלוים יאמרו שירה (רמב״ם פ״ג מה׳ כה״מ).

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(כב) וַיְדַבֵּ֣ר יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל⁠־לֵב֙ כׇּל⁠־הַלְוִיִּ֔ם הַמַּשְׂכִּילִ֥ים שֵֽׂכֶל⁠־ט֖וֹב לַיהֹוָ֑הי״י֑ וַיֹּאכְל֤וּ אֶת⁠־הַמּוֹעֵד֙ שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֔ים מְזַבְּחִים֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים וּמִ֨תְוַדִּ֔ים לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃

And Hezekiah spoke encouragingly to all the Levites that were well skilled in the service of Hashem. So they ate throughout the feast for the seven days, offering sacrifices of peace-offerings, and giving thanks to Hashem, the God of their fathers.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וּמַלֵל יְחִזְקִיָהוּ עַל לֵב לֵיוָאֵי (ס״א כָּל לֵיוָאֵי) דְאִית בְּהוֹן שִׁכְלָא טָבָא קֳדָם יְיָ וַאֲכָלוּ יַת נִכְסֵי קוּדְשַׁיָא דְמוֹעֲדַיָא שַׁבְעָא יוֹמִין דָבְחִין דִבְחֵי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא וּמְהוֹדָן (ס״א וּמְוַדִין) קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתְהוֹן.

המשכילים שכל טוב לי״י – לענין שירה נופל לומר לשון שכל כמו שנאמר: ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל וגומר (דברי הימים א כ״ו:י״ד) ודבר חזקיהו על לבם תנחומים ודברים טובים לחזקם ולעזור להם כדי שיחזקו אף הם בשיר שכל טוב לי״י.

מתודים לי״י – על זבח תודה ומודים לי״י על הנס שעשה להם שזבח תודה על נס הוא בא.

who were experts in the service of the Lord it is appropriate to use the term "expertise" (שֵׂכֶל) in regards to song, as it is written, (above I Chron. 26:14): "And the lot to the east fell to Shelemiah, and Zechariah, his son, a prudent counselor, etc.,⁠" (יוֹעֵץ בְּשֵׂכֶל). Hezekiah spoke to their hearts with consolations and pleasant words to encourage them and assist them, in order that they too strengthen the song with expertise for the Lord.

and thanking the Lord over the thanksgiving offerings, and they thanked the Lord for the miracle that He had wrought for them, for the thanksgiving offering comes for a miracle.

¹ויאכלו את המועד – פי׳: זבחי המועד.

1. ויאכלו את המועד וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. והשוו התרגום.

And they ate the mo‘ed. This means the sacrifices of the mo‘ed (=festival).

וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים וגו׳ – הנה הדיבור על לבם היה לי מה שאחשוב למשוך לבבם להישיר העם אל הטוב כדי שיכופר להם עונם ולעבוד כולם עבודתם יום ביום בימי החג בשיר בכלי ובפה והנה אכלו ישראל בכל ימי הפסח זבחי שלמים והיו מתודים לי״י אלהיהם על השלמים בסמכם ידיהם עליהם כדי שיכופר להם העון ובזה גם כן היה תועלת ללוים כי ישמחום ישראל בשלמים אשר הם זובחים להאכילם מהם כמו שנזכר בתורה ואולי בזה גם כן דבר חזקיה על לב כל הלוים.

על לב – ר״ל דברים המקובלים להכניס בלבם אהבת המקום.

לה׳ – בדבר עבודת ה׳.

את המועד – זבחי המועד והוא מקרא קצר.

מזבחים – היו מזבחים.

ומתודים – על שלמי התודה הבא להודות עליו על הנסים.

וידבר – הוא כמ״ש הרמב״ם (פ״ב מה׳ חגיגה הי״ד) שמצוה לשמח את הלוי בשלמי שמחה יותר מן הכל, לפי שאין לו חלק ונחלה ואין לו מתנות בבשר, ועז״א ויאכלו את המועד. ומ״ש ומתודים, פרש״י על זבח תודה וכו׳, שזבח תודה על נס הוא בא, וזה תמוה איך הקריבו תודה בפסח, וצ״ל שתופס כשטת מ״ד שהיה פסח שני, ובזה יוצדק מ״ש (בפי״ח) שלא ככתוב שאכלוהו בטומאה, כי פסח שני אינו נאכל בטומאה, וצ״ע.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(כג) וַיִּוָּֽעֲצוּ֙ כׇּל⁠־הַקָּהָ֔ל לַעֲשׂ֕וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיַּעֲשׂ֥וּ שִׁבְעַת⁠־יָמִ֖ים שִׂמְחָֽה׃

And the whole congregation took counsel to keep other seven days; and they kept other seven days with gladness.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְאִתְמְלִיכוּ כָּל קְהָלָא לְמֶעְבַּד בָּתַר פִּסְחָא שֵׁירוּתָא שַׁבְעָא יוֹמִין חוֹרָנִין וַעֲבָדוּ שֵׁירוּתָא שַׁבְעָא יוֹמִין בְּחֶדְוָא.

שבעת ימים אחרים – כמו שמפורש ויעשו שבעת ימים שמחה.

another seven days as it is explained: and they kept seven days of joy.

ויועצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים – ידמה שזה הקהל היו הלוים ועשו זה לפי שמה שחטאו בראשונה ערבב שמחתם ועתה רבה שמחתם על אשר כופר להם עם שבזאת העבודה נסכמו הכהנים והלוים להתפלל לי״י יתברך על ישראל ותבא תפלתם למעון קדשו השמים כמו שזכר אחר זה.

שבעת וכו׳ – לשמוח בהם ולזבח לה׳ מלבד שבעת ימי חג המצות.

ויועצו – כי ז׳ הראשונים היו שמחת החג, ואין מערבים שמחה בשמחה, רצו ליחד לשמחה זו ימים מיוחדים.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(כד) כִּ֣י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ⁠־יְ֠הוּדָ֠ה הֵרִ֨ים לַקָּהָ֜ל אֶ֣לֶף פָּרִים֮ וְשִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֣ים צֹאן֒ וְהַשָּׂרִ֞ים הֵרִ֤ימוּ לַקָּהָל֙ פָּרִ֣ים אֶ֔לֶף וְצֹ֖אן עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים וַיִּֽתְקַדְּשׁ֥וּ כֹהֲנִ֖ים לָרֹֽב׃

For Hezekiah king of Judah gave to the congregation for offerings one thousand bullocks and seven thousand sheep; and the princes gave to the congregation one thousand bullocks and ten thousand sheep; and priests sanctified themselves in great numbers.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

אֲרוּם חִזְקִיָהוּ מְלִיךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה אַפְרִישׁ לִקְהָלָא אַלְפָא תּוֹרִין וְשִׁבְעַת אַלְפִין עָאן וְרַבְרְבַיָא אַפְרִישׁוּ לִקְהָלָא תּוֹרִין אַלְפָא וְעָאן עֲשַרְתֵּי אַלְפִין וְאִתְקַדָשׁוּ כַּהֲנַיָא לְסוּגָעָא.

הרים לקהל – מצאנו ומבקרו.

לקהל אלף פרים וגו׳ – והיו אוכלים ביחד מלך ושרים והעם שמחים.

separated from his small cattle and from his large cattle.

for the congregation one thousand bulls, etc. and they were eating together, the king, the officers, and the people, with joy.

הרים לקהל – ¹הפרישם בעבור הקהל, ונתנם להם שיעשו מהם עולות ושלמים.

1. הפרישם בעבור הקהל. השוו התרגום.

Contributed to the congregation. [Hezekiah] set [the animals] aside for the congregation, and he presented them to be used for burnt offerings and peace offerings.

הרים – הפריש כמו ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳).

כי חזקיהו – בא לומר מהיכן ומאין היה להם בשר לכל העם הזה לאכול ולשמוח בכל הימים הללו ואמר כי המלך והשרים הרימו לקהל פרים וכבשים הרבה והכהנים מרובים הטהרו והקריבום שלמים ואכלו הקהל את הבשר.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודהכל

(כה) וַֽיִּשְׂמְח֣וּ׀ כׇּל⁠־קְהַ֣ל יְהוּדָ֗ה וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם וְכׇל⁠־הַקָּהָ֖ל הַבָּאִ֣ים מִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְהַגֵּרִ֗ים הַבָּאִים֙ מֵאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַיּוֹשְׁבִ֖ים בִּיהוּדָֽה׃

And all the congregation of Judah, with the priests and the Levites, and the entire congregation that came out of Israel, and the strangers that came out of the land of Israel, and that dwelled in Judah, rejoiced.

תרגום כתוביםמצודת דודעודהכל

וְחַדִיאוּ כָל קְהָלָא דִיהוּדָה וְכַהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי וְכֻלְהוֹן קְהָלָא דִאֲתוֹ מִדְבֵית יִשְרָאֵל וְגִיוֹרַיָא דְאַתְיָן מֵאַרְעָא דְיִשְרָאֵל וּדְיָתְבִין בִּיהוּדָה.

והגרים – אשר נתגיירו מן האומות.

תרגום כתוביםמצודת דודהכל

(כו) וַתְּהִ֥י שִׂמְחָֽה⁠־גְדוֹלָ֖ה בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֠י מִימֵ֞י שְׁלֹמֹ֤ה בֶן⁠־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א כָזֹ֖את בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

So there was great joy in Jerusalem; for since the time of Solomon the son of David king of Israel there was not the like in Jerusalem.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

וַהֲוַת חֶדְוָא רַבְּתָא בִּירוּשְׁלֵם אֲרוּם מִן יוֹמֵי שְׁלמה בַּר דָוִד מַלְכָּא דְיִשְרָאֵל לָא הֲוַת כְּדָא בִּירוּשְׁלֵם.

כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא – היתה כזאת בירושלים שמא עם רב יותר היו באין לרגל לירושלים בימי שלמה אבל שמחה גדולה לא היתה בירושלים כזאת מימות שלמה כי ביותר שמחו על מה שאם היו כל רגל ורגל מקובצים בירושלים לפי שלא היה להם חדוש אין להם שמחה אבל עתה שכל ימי אחז ומלכי יהודה הרשעים לא עלו לרגל לירושלים ועתה הורשו לעלות לירושלים שמחו שמחה גדולה ולפי שהיה כמה שנים שלא עלו לירושלים עד עתה הוקטן בעיניהם ז׳ ימים דחג המצות והוסיפו עוד ז׳ ימים כדי לשמוח בהם ושמחו שמחה גדולה.

for since the days of Solomon the son of David, king of Israel, there had not been the like in Jerusalem It is possible that a greater multitude had come for the festival to Jerusalem in the days of Solomon, but there had never been such a great rejoicing as this in Jerusalem since the days of Solomon. They were joyful about this [gathering], for if they had gathered in Jerusalem on every festival, it would have been nothing new and they would have had no cause for [special] joy But now, since they had not performed the festival pilgrimage to Jerusalem all the days of Ahaz and the wicked kings of Judah, and they were now permitted to go up to Jerusalem they rejoiced greatly. And since it was so many years since they had gone to Jerusalem, the seven days of the Festival of Matzoth were too few in their eyes and they added another seven days in which to rejoice, and they rejoiced a great rejoicing.

כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא היתה כזאת בירושלים – רוצה לומר: להיות ארבעה עשר יום ימי שמחה והם ימי חנוכת הבית ושבעת ימי החג כמו שנזכר שם.

לא כזאת – לא היתה שמחה כזאת בירושלים כי היתה דוגמת חנוכת הבית שעשה שלמה.

כי מימי שלמה – ר״ל שרק בימי שלמה היו כל ישראל מתאחדים בירושלים, ואח״כ לא עלו עשרת השבטים לרגל עד עתה.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(כז) וַיָּקֻ֜מוּ הַכֹּהֲנִ֤ים הַלְוִיִּם֙ וַיְבָרְכ֣וּ^א אֶת⁠־הָעָ֔ם וַיִּשָּׁמַ֖ע בְּקוֹלָ֑ם וַתָּב֧וֹא תְפִלָּתָ֛ם לִמְע֥וֹן קׇדְשׁ֖וֹ לַשָּׁמָֽיִם׃

Then the priests the Levites arose and blessed the people; and their voice was heard, and their prayer came up to His holy habitation, even to heaven.

א. וַיְבָרְכ֣וּ א=וַיְבָרֲכ֣וּ (חטף)

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וְקָמוּ כַּהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי וּבָרִיכוּ יַת עַמָא וְאִתְקַבָּלַת צְלוֹתְהוֹן וַעֲלַת צְלוֹתְהוֹן לִמְדוֹר בֵּית שְׁכִינַת קוּדְשֵׁיהּ לִשְׁמַיָא.

ויברכו את העם – אם תרצה לומר בירכם בזה שבקשו לשוב מארץ שוביהם וישמע י״י בקולם וישיבום אז ד״א וישמע בקולם וכן כתוב למעלה וישמע י״י אל יחזקיהו וירפא את העם (דברי הימים ב ל׳:כ׳).

and they blessed the people If you wish, you may say that they blessed them with this [blessing] that they begged to return from the land of their captors, and the Lord hearkened to their voice and returned them. Another possible explanation: and He hearkened to their voice, and so it is written above (v. 20): "and the Lord hearkened to Hezekiah and healed the people.⁠"

וישָמע בקולם – ¹נתרצה להם; וכן ״לשמע אוזן ישָמעו לי״ (שמואל ב כ״ב:מ״ה).

1. נתרצה להם וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״שמע״. אין רד״ק מברר את היחס התחבירי המדוייק בין ״וישָמע״ ל״בקולם״.

Vayyishama‘ be-qolam (=and their voice was heard). [God] heeded them, as in: “The moment they hear Me, yishame‘u (=they will obey)” (2 Samuel 22:45).

ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים – כי זעקו בקול רם.

ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו׳ – ידמה שהיה הרצון בזה דבר אחר זולת ברכת כהנים אך היתה תפלה וברכה שברכו בה ישראל הכהנים והלוים יחד והיה הרצון באמרו הכהנים הלוים הכהנים והלוים. שאם היה הרצון בזה ברכת כהנים לא היה צריך לומר הלוים ועוד מה חדוש היה בזה הלא בכל יום היו נושאים כפיהם לברכם. ואפשר שנאמר שהברכה שברכו אותם עתה היתה יותר נשמעת מפני העבודה הנפלאה שקדמה לה.

למעון – ענין מדור כמו השקיפה ממעון קדשך (דברים כ״ו:ט״ו).

וישמע בקולם – ה׳ שמע בקולם והסכים על ידיהם.

וישמע בקולם – הוא מאמר מגביל, וישמע בקולם למען קדשו, ותבא תפלתם לשמים, ע״ד (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי על בני ישראל, שהכהנים ע״י ברכותיהם ישכינו שם ה׳ על ישראל שתהיה השכינה קבועה במעון קדשו, ר״ל במקדש, ונשמע בקולם בענין הנוגע למעון קדשו שישכין שכינתו שם וישים שמו על בני ישראל, ותבא תפלתם לשמים שעי״ז ברך ה׳ את עמו, כמ״ש ואני אברכם.

תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון