1ויועץ המלך –
2אחר שנועץ, שלח על כל ישראל ויהודה; כי מה שאמ׳ ״וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה...לעשות פסח״ (לעיל פס׳ א) – בעבור שנועץ עם השרים והקהל לעשות פסח בחדש השני. ואני תמה על
3מה שאמרו רבותי׳ ז״ל
(בבלי ברכות י׳:):
4עִבֵּר ניסן בניסן ולא הודו לו,
5שהרי הכת׳ אומ׳ ״ויועץ המלך
ושריו וכל הקהל בירושלם״ – הנה הכתו׳ אומ׳ כי הודו לו! גם מה שאמרו ״עבר ניסן בניסן״ אין להם ראיה מן הפסוק, כי אפשר כי באדר היתה ההסכמה הזאת – לעשות אדר שני במקום ניסן, ולעשות הפסח בחדש השני שהוא אייר,
6ויהיה הוא ניסן לעשות בו הפסח. גם מה שאמרו
(בבלי סנהדרין י״ב.-:) 7וחלקו על מה שבקש רחמים חזקיהו (להלן פסוק יח), הרי מפורש לפי שרבים מהם אכלו הפסח בטומאה,
8כמו שאמ׳ ״כי אכלו את הפסח בלא ככתוב״ (שם)!.
9לעשות הפסח בחדש השני – לא היה זה כמו פסח שני, שהרי 10בחדש ניסן לא עשו פסח כלל; אלא עשו מניסן אדר. 11כי עברו השנה 12מפני הטומאה ומפני העם שלא יוכלו להגיע לירושלם, כי לא היה עדין לבבם נכנע אל עבודת האלהים, ולא היו רוצים לבא לירושלם לעשות הפסח; לפיכך הוצרכו לעבר השנה ולהאריך הזמן, כמו שאומר ״כי לא לרב עשו ככתוב״ (להלן פס׳ ה), כלו׳: רוב ישראל לא עשו עד עתה ככתוב, כי היו עובדים הגלולים, ולא היו חוששין לבא ירושלם לעבודת האלהים. כי אע״פ ששלח חזקיהו הרצים (להלן פס׳ ו), רובם היו מלעיגים בם (פס׳ י), ואף אותם שבאו לא התקדשו כלם ואכלו הפסח בטומאה (פס׳ י״ז-י״ח), עד שהוצרך חזקיהו להתפלל עליהם כמו שכתו׳ (פס׳ יח); ועל כן הוצרכו לעבר את השנה. והחדש השני נתנו אותו במקום ניסן, ועשו בו הפסח, 13ועשו חג המצות שבעת ימים.
1. ויועץ המלך וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
2. אחר שנועץ וכו׳. רצונו לברר כי מה שהתיעץ המלך על דבר עשיית הפסח אירע לפני שילוח האגרות הנזכר בפסוק א.
3.
מה שאמרו רבותי׳ ז״ל וכו׳. דבריהם אלה נמצאים בברייתא המופיעה גם
בפסחים נ״ו. ונכללה בסוף פרק ד של משניות פסחים.
4. עבר ניסן בניסן. רז״ל מבינים שהוא עשה את הפסח בחודש השני כי אחרי שנכנס חודש ניסן הוא ראה שלא היה הציבור מוכן (כדלהלן), ולפיכך הוא הוסיף עוד חודש ניסן. כדבריהם מפרש גם המיוחס לתלמיד רס״ג; והשוו התרגום.
5.
שהרי הכתוב אומ׳ וכו׳. משיב בעל ״מרגליות הים״ (
סנהדרין י״ב. קטע כה; מצוטט על ידי מ׳ אייזמן,
דברי הימים ב ע׳ 241) שבפסוק ד אין נזכרים השרים בין אלה שהיה הדבר ישר בעיניהם. וראו שם באורך תגובתו לטענה הבאה של רד״ק, וביאורו את גישתם של רז״ל שעיבר חזקיהו ניסן בניסן.
6. ויהיה הוא ניסן לעשות בו הפסח. ר״ל: יהיה ניסן כדי שיוכלו לעשות בו את הפסח; והשוו דבריו בדיבור הבא.
7. וחלקו על מה שבקש רחמים חזקיהו. נחלקו רז״ל באותה פיסקה בסנהדרין על מה התפלל עליהם חזקיהו – על שעיברו את החודש מחמת הטומאה, או על שעיברו ניסן בניסן.
8.
כמו שאמ׳ ״כי אכלו את הפסח בלא ככתוב״. רז״ל כנראה מבינים שאכלו את הפסח שלא כהוגן במידה שהעיבור לא היה כהוגן; ראו רש״י לסנהדרין שם
(והשוו רמב״ם הלכות ביאת המקדש ד׳:י״ח). ראוי לציין שרד״ק מודה בדבריו להלן על פסוק יז כי לא היה להם פנאי להיטהר ומוכרחים היו לאכול את הפסח בטומאה, למרות שכאן הוא מפרש שהוצרך חזקיהו לבקש רחמים עליהם על כך. התרגום על פסוק יח מפרש ״כי אכלו את הפסח בלא ככתוב״ על הפסח הראשון שעשו לפני עיבור החודש, והכוונה שרבים עשו אותו בטומאה.
9. לעשות הפסח וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
10. בחדש ניסן לא עשו פסח כלל. השוו לעומת התרגום להלן פסוק יח; וראו סוף ההערה הבאה.
11. כי עברו השנה וכו׳. ר״ל: היו סיבות טובות לעבר את השנה, וסתם עיבור השנה הוא להפוך את ניסן לאדר שני.
12. מפני הטומאה ומפני העם שלא יוכלו להגיע לירושלם. כך על פי פסוק ג; ורצונו לומר שהכהנים לא יכלו להיטהר והעם לא יכלו להגיע בזמן, כמו שכתוב שם. אבל עיבור החודש לא היה מספיק כדי שהעם ייטהרו; ראו להלן פסוקים י״ז-י״ח ודברי רד״ק שם.
13. ועשו חג המצות שבעת ימים. הוא מדגיש בזה שהיה החודש ההוא במקום ניסן ושלא היה זה כמו פסח שני בחודש אייר, כי רק בניסן ניתן לעשות חג המצות שבעת ימים.